מילים ורעיונות

מי שהיה רץ לאט יותר ממני בשיעורי חינוך גופני, היה זוכה לראות את הצמה ההדוקה, הממושמעת שלי מתנופפת מצד אל צד ונפרעת קלות. אפילו שרוכי הבד החזקים שאמא הייתה קושרת לי בעצמה לא היו עומדים בכוח הטלטול העז שהסבו רגליי הארוכות על מסלול הריצה, והקשירה החזקה הייתה נפרמת.  כשנגמר השיעור והתלונות כבר פסקו מלהתרונן, היינו רצים אל חדר הכיתה. ריצה של שלושים וחמישה תלמידים עייפים שמתאווים אל צילה של תקרה. בקיץ החם והלח של תל אביב הייתה הכיתה שלנו מתחממת יתר על המידה. אפילו המאוורר התעשייתי הגדול שאבא של דנה, בת כיתתי, תרם לבית הספר לא הצליח להפיג מעט את החום, ועוד יותר סבלנו כשחזרנו אל חדר הכיתה אחרי הריצה שרצנו שלוש פעמים, על מנת להשיג את הציון הטוב ביותר. המורה שלנו לחשבון הזיע על כיסאו כשפתרנו תרגילים שחרט על הלוח בגיר מתפורר, וכשנאלץ לקום ולכתוב תרגילים חדשים היה מוחה את הזיעה במטפחת מלוכלכת. לעיתים היה מוליך עיניו באיטיות עייפה על בני הכיתה, מחפש ניצוץ עירנות שיוכל לרתום אל השתתפות פעילה מול לוח הגיר. זוגות-זוגות התחמקו התלמידים ממבטו, משתדלים להתחבא מאחורי גבם של חבריהם לטור.  ...

בלילות אני כבר לא שירה. אני לא בת עשרים ואחת ואין לי שום מאפיין של סטודנטית לפסיכולוגיה. כשהשמש שוקעת אני מתחילה להרגיש את עצמי מתקלפת- המחשבות מתמוססות, האמונות מתנדפות, התוכניות מתפרקות אחת אחרי השנייה. יש בזה מעט כאב- משהו בחשיכה הפתאומית ובריקנות שנוצרת משאיר אותי בודדה, אבל הלילה מביא איתו דברים חדשים. ישבתי אתמול בלילה לשיחה עם חברה. היא הוציאה שתי כוסות תה לוהטות למרפסת. הרחוב היה שקט לבד מכמה צרצרים שזימרו בשיחים מעבר לכביש. "היה קר היום." היא ציינה בשקט. הנהנתי. החורף לא התאפק וגירש את הקיץ מוקדם השנה. יעל חיבקה את עצמה בתוך הסוודר ואני הבטתי בשמים. "את יודעת?" אמרתי אחרי כמה שניות של שתיקה. "עברתי היום ליד שני סטודנטים שהתווכחו בלהט מי צדק - רוס או רייצ'ל." יעל גיחכה. "אין תשובה לוויכוח הזה. אם כי ברור שרוס טעה." "חשבתי למה זה כל כך משנה." הוספתי. "למה?" שאלה יעל. "אני לא יודעת," השבתי. "מה אכפת לאנשים מי מבין שתי דמויות טלוויזיוניות צודקת באיזה ויכוח. ואז חשבתי למה אכפת לאנשים באיזה צבע ה...

בסיפור מוזכרים אדם בשם דאגלס ודג בבל. דאגלס אדמס היה הסופר שכתב את ספרי 'מדריך הטרמפיסט לגלקסיה', ודג בבל הוא אחד הכלים שמשמשים טרמפיסטים רבים במסעותיהם בגלקסיה. הוא מאפשר להבין שפות שונות (לפחות בסדרת הספרים). ועכשיו, לסיפור: הכבישים שלכם מצחיקים אותי. הם נתקלים אחד בשני וחותכים את הדרך. אתה אף פעם לא יכול לדעת לאן אתה נוסע. גם המכוניות שלכם מצחיקות אותי, אבל אני יכולה להבין למה אתם מעדיפים כלי רכב קטנים, הגשרים שלכם לא משאירים הרבה ברירות. רמזורים, מצד שני, זו המצאה נהדרת. דרך ברורה להבין מה עושים אנשים אחרים. שאפו. כשהגעתי לכאן בפעם הראשונה חשבתי שאתם כל המשוגעים של היקום, שהגיעו לקבל טיפול במקום לא כל כך מוצלח. חשבתי לעצמי שהאווירה כאן מלחיצה מדי. אבל אז הבנתי שאתם בעצם כל המשוגעים שעוד לא קיבלו אבחון. אלו שאף אחד לא משגיח עליהם ויום אחד ירקמו תוכנית להשמיד את העולם. רק שלפי הטלוויזיה שלכם, נראה שלא יהיה לכם איך להתמודד עם זה. אני זוכרת את האדם הראשון שפגשתי כאן. נחתי ישר לתוך הבית שלו. מצאנו דרך מצוינת לתקשר, למרות שעוד לא דיברתי שום שפה שלכם בזמן ההוא. הוא צרח, צ...