מעשה באחות
דוד הגאון היה מקדיש את כל ימיו ללימוד בבית הכנסת. ספרים רבים היו מונחים לפניו, וצעירים ישבו מאחוריו, מלקטים כל מילה שהוציא מפיו. הוא היה בקושי בן עשרים שנה כשנפטר אביו, הרב, ומאז היה תופס את מקומו ולומד ללא הפסקה. בבית הייתה אמו שרה עומדת על הסירים ומבשלת ארוחות חמות שנשלחו אליו על ידי אחד מנכדיה. בשאר הזמן הייתה מנקה את הבית, מסייעת לשכנותיה בכל דבר שהזדקקו לו ועוזרת לבנותיה בהשגחה על התינוקות. אחות הייתה לדוד הגאון, מבוגרת ממנו בשנתיים אך קטנה ממנו בגופה. הוא, שהיה יושב כל היום על לימודו בחדר קטן, היה מצומק וחיוור, אך היא הייתה זעירה יותר. קשר מיוחד נרקם ביניהם עוד כשהיו ילדים, וגם עתה היו מבינים אחד את השנייה בקלות. לדוד לא היו ספרים רבים משלו, את כל מה שלמד – למד מספרי בית הכנסת. אבל לאחותו היו ספרים רבים שאספה עם השנים ואחסנה בארגזים מתחת למיטתה. היא שמרה עליהם כאילו היו אוצר של ממש ולא נתנה לאיש להתקרב אליהם. רק דוד היה יושב איתה מדי שבת והיה קורא מספריה, כשהיא לידו, ממהרת להסביר כל דבר שחמק ממנו. מיד לאחר חג הפסח קרא דוד בספר המספר את סיפורם של כמה מלחים שניצלו מספינה ...